איך נולד אתר של תיאטרון: אפיון, וויירפריים, עיצוב ובנייה (הסיפור המלא).

לפני שנים רבות, חיה בארץ ישראל אישה נחמדה בשם רעיה אליאס.
מי פה לא מכיר את רעיה אליאס שירים אצבע? יופי, כולם מכירים. אפשר להמשיך.
רעיה הנ"ל פנתה אליי ככה לפני קצת למעלה משנה ואמרה לי:
יאמוש, יש לי כאן לקוח נחמד שיש לו תיאטרון בשם "נקודה טובה", והוא צריך אפיון, סבבה?

(יווו, קראה יאמי לפתע, אני זוכרת את אותו יום! אשכרה זוכרת! היינו אז באמריקה, עבדתי עם ברנש בן שנה וחצי על הברכיים שלי, ואפילו יש לי תמונה מאותה פגישה שבה רעיה הראתה לי את השרטוטים שלה!)

בקיצור, איפה היינו?
זהו, אז ישבתי לבנות אפיון.
מה זה אפיון? הופה, שאלה שאלתם!
אפיון זה לשבת, לגרד בפדחת, לשתות קפה, להעמיד פנים שאת חושבת עמוק, ולהחליט: מה יהיה באתר, איך הוא ייראה? איפה יהיה כפתור הצור קשר, איך נחלק את הפוסטים, מה יהיה בכל עמוד? כאלה.
סבבה.

עשיתי, ישבתי, חשבתי - כמה שהברנש נתן לי לחשוב - ו-טאדה! עשיתי וויירפריים.
(בהזדמנות אחרת נדבר כאן על מה זה וויירפריים ולמה צריך אותו לעזל, בינתיים תעשו ת'צמכם כאילו אתם יודעים כבר.)


יאללה. השלב הבא היה העיצוב:
מלבישים את הוויירפריים!
רעיה, שהיא מאסטרית בכל עניני העיצוב, הלבישה לו צבעים, צורות, פונטים, עניינים, ותראו איזו יופי זה יצאאא:


יאללה. השלב הבא היה הבנייה.
אני באותו זמן הייתי בחופשת לידה (תודה, תודה, כן היו ימים יפים פעם), אמרתי לרעיה: אחותי, תסתדרי בלעדיי.

ורעיה, חצופה שכמוה, הסתדרה!
שלחה את האתר לבנאית חיצונית.
ההיא התחילה את הבנייה של הבסיס, וכשאני חזרתי מחופשת לידה (באנחות קולניות ובפרצוף מסכן שאין דברים כאלה), קיבלתי את הפרוייקט לידיי:
סיימתי את הבנייה, תיקנתי אינספוררררר תיקונים של הרגע האחרון, התאמתי את הכל לטלפונים ניידים, הוספתי פה ושם גימיקים קטנים,
ו... טאדה! לא תאמינו, אבל בסוף הפרויקט הסתיים, והיה לנו אתר גמור! הלם. חזרה לבלוג