לקוח ישן הולך לישון: השווצה קלה על הברקה גאונית שחסכה ללקוח פולטות של זמן.

אתמול פנה אליי לקוח ישן
(ישן, יענו מלשון מהעבר, כן? לא נוחר) ואמר לי: יאמי, דחוף. אחת העובדות שלי בחופשת לידה, יש לי עומס כאן במשרד ואני צריך בדחיפות בנייה של מייל HTML שבועי. יכולה לבנות לי אותו?

עכשיו אני כזה - איכסההה.
תדמיינו כאן פרצוף נגעל, סולד, מלא בבוז ודחייה.
אני? לבנות מייל של אייץ' טי אם אל? זאת עבודה מעצבנת, שאין בה שכל. פשוט גוררים אלמנטים, מדביקים לינקים, עושים רספונסיביות, וזה לוקח נצח ומעצבן נורא.
לא מתאים לי, יש לי עבודה דחופה נורא, תודה בכל זאת.

אבל, אני אישה עם מוסר עבודה, כן?
והלקוח הזה הוא לקוח חביב, יש לו לפעמים פרויקטים ממש נחמדים, ושווה לי לשמור איתו על יחסים טובים.
אמרתי לו - כן בטח! בכיף! כמובן, אין שום בעיה. שלח לי את הקובץ הקבוע של העיצוב ואני אבנה אותו צ'יק צ'ק.

שלח, אוף. תכננתי שישכח.

אז פתחתי את התוכנה של המיילים, הכנתי קפה, והתחלתי בבנייה. והתעצבנתי אל ליבי נורא. כי איכסה, ולא בא לי בשום אופן לבזבז עכשיו שעתיים על בנייה סיזיפית. אוף ואוף!
ואז אמרתי לעצמי: הי, רגע! יאמי! יש היום קלוד!
למה הלקוח הזה לא משתמש בעצם בקלוד!
כילו, בעצם: למה אני! למה אני לא משתמשת בקלוד!

הלכתי לקלוד. הדבקתי לו את העיצוב. אמרתי לו: תבנה לי את זה בHTML. בנה. לא עבד. ניסיתי שוב. לא עבד. צריך לדעת איך לדבר עם קלוד, שתדעו לכם. חפרתי קצת, עשיתי התאמות, בדקתי, עשיתי טסטים, ניסיתי בדרך אחת ואז בדרך שנייה ואז במבנה אחר ואז ואז ואז, תכלס, אחרי שעתיים - אותו זמן שהיה לוקח לי לבנות את זה ידנית! - היה לי מייל בנוי, שקלוד עשה בשבילי.
זורחת וקורנת מאושר שלחתי את המייל ללקוח, אמרתי לו בבקשה, הנה המייל שלך. ביי ביי.

ואז, שנייה לפני שחזרתי לעבודה השוטפת והדחופה נורא שלי, אמרתי לעצמי: יאאא, יאמי. רגע.
הלקוח אמר לך שזה מייל שבועי.
זה אומר שכל שבוע, כל שבוע! הלקוח בונה מייל ידנית!!! והוא לא יודע שאם יודעים איך לעבוד בקלוד, ואני עכשיו יודעת כי השקעתי שעתיים בללמוד את זה, אני יכולה לחסוך לו שעתיים שבועיות!
יו!
מיד זרמה בי רוח עליצות, והעבודה השוטפת שלי כבר הפסיקה להיות דחופה נורא.
הלכתי לקלוד, אמרתי לו:

פראייר יקר,
אני רוצה שתבנה לי עכשיו סקיל. סקיל! כישרון! שיהיה לך כישרון, שכל פעם שאני אומרת לך את מילות הקסם: "צור לי את העיצוב הזה במייל של HTML", אתה בעצמך, בלי שאני אדבר איתך! מקודד את זה בשפה שבה לימדתי אותך, ועושה התאמות ובדיקת רספונסיביות כמו שלימדתי אותך.
אחר כך אני רוצה שתלך לבד! בלי שאעמוד לך על השכל ואנדנד לך! תלך בעצמך לאקטיב קמפיין של הלקוח, תיכנס שם לטמפלייטים, ותבנה את המייל הזה כמו שלמדנו ביחד.
אוקיי? אתה מוכן?

הוא היה מוכן.

ישבנו, עבדנו, שתינו קפה, דיברנו. שתינו קפה. הרצתי טסט, זה עבד. זה עבד! יאאא!!! התחלתי לשאוג באקסטזה.

ביקשתי מהלקוח את פרטי הכניסה לקלוד שלו. התקנתי שם את הסקיל. ואז שלחתי לו הודעה מאושרת:
לקוח נכבד. מהיום, אין לך שום צורך להשקיע שעתיים שבועיות במייל.
כל מה שעליך לעשות הוא להעלות לו את המוקאפ, לכתוב לו "צור לי את העיצוב הזה במייל של HTML", וזהו.
אברה כדברה.
את שאגות השמחה של הלקוח אני אחסוך ממכם (סתם, גברים. אוף איתם).

ולמה באתי לספר לכם את הסיפור היפהפה הזה?
לא כי בא לי להשוויץ, מה פתאום.
השווצה זה איכסה, זה אסור, זה גיווה.
גם לא כדי להטיף לכם ששווה להיות לקוחות שלי, שזה חוסך מלא זמן וכסף.
מה פתאום, מה, שאני אשכנע אתכם? ממש לא.

סתם. פשוט כדי לספר לכם סיפור יפה כזה.
סתם. חזרה לבלוג