מן הדא פרויקט-שתי-דקות? הכירו אותם, את החמודים האלה.

צ'מעו סיפור.
לפני שבועיים בערך פנתה אליי לקוחה:
"יאמוש, יש לי כאן דף נחיתה ממש ממש פשוט, שתי דקות עבודה אני אומרת לך, ממש שתי דקות. כמה תקחי?"
מכירים את הפשפושים האלה של ה"ממש שתי דקות"? ממש שתי סטירות.



קיצור, אני מועילה בטובי להסתכל על הדף, ואני מגלה שהוא באמת ממש פשוט. הפעם היא צדקה: זה אמור להיות עבודה של שעתיים-שלוש, לא יותר. מחיר של מאה שקל, לצורך העניין. (יותר, יותר, תירגעו. זו דוגמה).

אבל,
א–בללללל, ילדים חביבים,
אני בעלת ניסיון רב. שועלית!
מאסטרית בפרויקטי-שתי-דקות.

מהם פרויקטי-שתי-הדקות?
פרויקטים של שתי דקות הם זן ערמומי. הם נראים שתי דקות, אחר כך לאט לאט נהיים שלוש דקות, ארבע דקות, ובסוף את יכולה להיות קשישה משקשקת ומלבינה בבית אבות, ועדיין להיות כבולה לפרויקט-שתי-דקות הנורא והאיום הזה שמתברר שהוא היה רק הפרולוג.

נקבתי לה במחיר כפול.

סבבה. סגרנו עניינים, אני מתחילה בבנייה.
חהההה. כזה מהר נראה לכם התחלתי?
חה.
חה חה.
חה חה חה.
את מסכת הייסורים שלי, זה מה שהתחלתי.

בפרק הראשון של מסכת ייסוריי, גיליתי שהאתר שלהם בכלל לא בנוי באלמנטור,
לא רק זה, אלא הוא בכלל לא בנוי בוורדרפס!
שזה, ילדים יקרים, בערך כמו להזמין אינסטלטור כדי לתקן לכם את מערכת הסטריאו שלכם. אין קשר בין וורדפרס, שזה מה שאני עושה, לבין המערכת המעפנית שלהם.



אמרתי להם: חברים יקרים ואהובים, אני יכולה לבנות בשבילכם אתר חדש דנדש, שבנוי בוורדפרס נורמלי, ועליו לבנות את הדף.
ולעצמי נאנחתי ככה קצת על הטרטור, שהרי זה אמור להיות פרויקט-שתי-דקות, ואמרתי נו נו, הרי בדיוק בשביל זה תמחרתי גבוה.

הם אמרו "סבבה".
הסבבה שלהם, כך למדתי באיחור, היא מילה גסה ומרושעת מאוד.
למה? כי אחרי כמה שעות הם חוזרים אליי ואמרים לי: יאמי חביבה, בסוף אי אפשר שתבני לנו אתר חדש.

למה? שאלה יפה. גם אני שאלתי.
כי יש כל מיני דרשות רגולציה וחוק שמחוברות לאתר הקיים, ולכן את חייבת לעבוד דווקא עליו.
טווווווווב. נאנחתי.
פסדר. אם אתם מתעקשים, אז אני אבנה על מערכת הסטריאו שלכם.

התחלתי לחקור קצת על המערכת שלהם, וגיליתי שהיא הרבה-הרבה יותר מעפנה ממה שדמיינתי (והדמיון שלי, סתם שתדעו, יודע להתפרע).
בקיצור, אמרתי להם: חבובים, אני עם המערכת הזאתי לא - עובדת. או שאתם מרשים לי ליצור לכם אתר וורפדרס חדש, או שאני מחזירה לכם ת'כסף, אומרת כל טוב יפה ביי ביי, ונעלמת מהפרויקט-שתי-דקות הזה.

ואז הם אומרים לי: "בעצם, יש לנו עוד אתר וורדפרס אחר, שעליו את יכולה לבנות את הדף".
אהה. באמת. איזה פרט שולי להזכיר.
תודה שנזכרתם.

שלחו אותי לאשת הקשר עבור האתר החדש. יצרתי איתה קשר, חיכיתי, ענתה לי, שלחה לי פרטי גישה.
נכנסתי.
חההההה. צחקוק מרושע. לא נכנסתי.
כמובן שלא נכנסתי!!!
התברר שהאתר מוגדר רק לסוג מסוים של משתמשים, וצריך לשנות בו כל מיני הגדרות בסיסיות לפני שבכלל אפשר להתחיל לעבוד.
וככה מצאתי את עצמי הולכת ומזקינה להנאתי, ועדיין מתמודדת עם פרויקט-השתי-דקות הלז.

שימו לב, ילדים רחמנים בני רחמנים:
את הפרויקט-שתי-דקות הזה התחלתי ביום ראשון.
היום יום חמישי. היום יום חמישי. מחר שבת מחר שבת שבת קודש!!! ואני עדיין בונה לי ככה בשתי דקות חביבות!

וזה, ילדים נחמדים, מוסר ההשכל שלי אליכם היום:
כשאתם מתמחרים פרויקט, אתם לא מתמחרים רק את העבודה, אלא גם את כל הבלת"מים.
את כל ה"אה שכחנו להגיד" וה"רגע יש עוד משהו קטן" וה"בעצם" וההפתעות שהיקום מכין במיוחד בשבילכם בהפתעה גמורה.

ובזאת סתמתי להיום.
חזרה לבלוג