פוסט מהוגן ורציונאלי ובו אפרט את כללללל הסיבות להיגיון העומד מאחורי השבתת מוסדות הלימודים במלחמה.

אני מחפשת בדחיפות את הטלפון של האיש המסור והאחראי שהחליט לבטל את הלימודים אתמול.
יש למישהו?
יש לי דיבור איתו.

לא, לא, לא אלך מכות! מבטיחה.
רק רוצה לדבר איתו שיחה קצרה וידידותית, ולשמוע ממנו אחת ולתמיד:
מה????????????
ההיגיון?????????




התקשרתי לפיקוד העורף. ככה בשושו שלי.
ענתה לי בחורנת בת 16 בערך, עם קול צפצפני.
שאלתי אותה: מה ההיגיון? למה לפתוח את המשק ולהשאיר את מוסדות הלימוד סגורים?

כי בואו, רציתי להבין פשוט. הבנה פשוטה ותמה, מה, ההיגיון.

החמודה ענתה לי "רק רגע, אני בודקת לך את התשובה".
(רציני! מפטיחה לכם! סיפור שקרה באמת).
כעבור כמה דקות היא חזרה אליי: "בדקתי לך את התשובה. התשובה היא שבמקומות העבודה אפשר להתגונן כראוי, ובמוסדות הלימוד, בגלל שזה ילדים, אי אפשר".

אההההה. נאנחתי בהקלה.
אם כך, עכשיו הכל מובן.

בואו, חברים, בואו נסתכל שנייה למציאות בעיניים.
אני הכי אוהבת להסתכל על המציאות, על מה שקורה בפועל, במקום על המסמכים של אליטת הבכירים בממשלה. פשוט את המציאות אני רואה.
אבא בעבודה.
אמא בעבודה.
מי שומר על הילדים?
השכנה בת ה12?
הבחורה מהקיטנה?
החתול?
מי?


לפעמים אני מרגישה שהבכירים בשלטון נחתו מאיזשהו כוכב לכת מסתורי, או שהם אנשים בני 318 מינימום שלא גידלו ילדים מימיהם.
מי - שומר - על - הילדים???


חברים. אנחנו חיים במדינת ישראל. יש לנו מלחמות, כן, יש לנו מלחמות! תקלטו את זה!
תפסיקו לחטוף שוק כל פעם כאילו נפל כאן חייזר.

יש לנו מלחמות, והדבר הכי הגיוני מכל, ברגע שיש מלחמה, זה להשבית את הלימודים, נכון? כי זה הרי מסוכן, במקומות לימודים אי אפשר להתגונן כראוי.
ולכן,
כך ראינו גם בקורונה כמובן, וכך ראינו בכל אחת מהמלחמות האחרונות:
כל הילדים יושבים בבית, קוראים ספר, אופים עוגיות ומחכים בנימוס לאזעקה.
ברגע שהיא נשמעת, כולם כמובן מטיילים מעדנות למרחב המוגן.
נכון?

אף אחד לא נמצא ברחוב, אף אחד לא רוכב באופניים, אף אחד לא הלך לחבר של החבר,
והפארקים, כמובן, שוממים.
אין ילדים! אין!
אם אין לימודים, הילדים נשארים בבית!


לפעמים בא לי לצרוח מהטמטום.
אם מישהו רוצה לשמור על הילדים בעיר הזאת,
אולי כדאי שיסתכל למציאות בעיניים, ויבדוק מה בדיוק הדרך הכי נכונה לשמור על הילדים.
חזרה לבלוג