סיפור מצמרר עם מוסר השכל מרטיט: אפיון זה דבר חשוב מאוד!.

שעת סיפור! שעת סיפור!
הכריזה יאמי בצהלה דרמטית.
כולם לשבת יפה, לשלב ידיים, ולהקשיב לסיפור אימה על "סוף מעשה במחשבה תחילה". בלעז: אפיון. אסטרטגיה. תוכניות.
ומעשה שהיה כך היה.

סוף מעשה במחשבה תחילה
אני עובדת כבר כמעט שנה על אתר גדול, ענק. אתר של אינספור שעות של מחשבה, אפיון, פגישות, מחשבות, סקיצות וכו'.
עשינו אסטרטגיה, עשינו אפיון, עשינו עיצוב, עברנו פגישות, תיקונים, משברים נפשיים קלים ובינוניים, עברנו הכל ושרדנו כדי לספר.
עכשיו אנחנו בשלב של הבנייה. זה השלב הכמעט אחרון, עוד כמה שבועות ויש לנו אתר מוכן ביד!

ואז היא זרקה את זה, כאילו באגב
בקיצור, הנה הנה אני מגיעה למתח! תהיו שנייה בשקט ותנו לספר!
אתמול בצהריים התקשרתי למישהי מהחברה כדי להסביר לה משהו טכני קטן.
ההיא מהנהנת, מבינה הכל, סבבה,
ואז כזה כאילו באגב, היא זורקת לי:
יאמי, למה שלא נחלק את המוצרים לתתי-קטגוריות?
יענו, במקום שהמוצרים יהיו מחולקים לקטגוריות כמו שדיברנו ודיסקסנו והחלטנו וקבענו כבר עשרות פעמים,
נחלק את זה גם לעוד שלבי אמצע?

ברגע הראשון אני באה לסטור לה יאללה נו סתמי כבר ותני להתרכז,
ברגע השני אני קולטת שיש כאן מסך אז אי אפשר לסטור לה
ברגע השלישי אני קולטת שהיא אמרה כאן רעיון גאוני.
גאון! שיגעון!
חלוקה לתתי קטגוריות תקפיץ את כל מערכת השימוש באתר, ותשפר את רמת החוויית משתמש פי אלף!

רק מה.
מאמי.
כפרה שלי.
איפה היית לפני חצי שנה???
איפה היית כשישבנו לחשוב? לדבר? לשתות קפה? לפצח בריף? לשתות קפה שוב? לבנות סקיצות?
כשביקשתי ממכם בערך מיליון פעמים להסביר לי על כל המוצרים, שוב ושוב, כדי שאני אהיה בטוחה באלף אחוז שהבנתי את כל הניואנסים???
למה עכשיו, כשעברנו עשרה מדורי גיהנום והנה הנה תכף אנחנו מסיימים?


שיחת הוועידה עם הביג בוס
התקשרתי לביג-בוס.
(ביג בוס, מי שלא יודע, זה הכינוי לבעל האשראי. יענו, מישהו אחר יכול להיות הבוס, מישהו אחר יכול להיות ביג, אבל מי שמשלם לי על האתר הזה - הוא הביג בוס).
אמרתי לו תקשיב מיסטר חבוב, יש כאן רעיון שפתאום מישהו זרק.
הביג בוס אמר: גאוני, יאללה עושים.
צחקקתי קלות. אמרתי לו תקשיב מיסטר חבוב, לעשות את זה זה אומר לחזור כמה חודשים אחורה, ולשלם עוד כמה אלפי שקלים.
הוא אישר.
מההה??
אהה, הוא אישר.

ניתקתי את השיחה בתחושות מעורבות.
תחושה אחת: שמחה.
יען אני אוהבת אתגרים, אוהבת אתרים מושלמים, ובעיקר אוהבת כסף.
תחושה שנייה: אכזבה.
כי לו רק מישהו היה חושב על הרעיון הזה לפני, לו רק היו טורחים להבהיר לי באחת מאינספור השיחות שיש גם תתי-קטגוריות במוצרים,
היינו בונים את התוכניות מלכתחילה לפי התכנון הזה, וחוסכים כל כך הרבה זמן וכסף.

מוסר ההשכל המרטיט
וזה, רעיי וידידיי,
מוסר ההשכל שלי אליכם היום:
תקשיבו לי, כשאני מסבירה לכם שהיום אנחנו מדברים על העסק שלכם.
תאמינו לי שזה לא רק שמישהו מוכן להקשיב להגיגיכם, זה גם משתלם לכם לטווח ארוך.
תחשבו בקול על הכל, זה יחסוך לנו הרבה.


ובזאת סיימתי את נאומי החגיגי, והלכתי לעבוד על אפיון חדש.
היו שלום. חזרה לבלוג